דילמת הזוגות הצעירים

אסנת ואבנר נישאו לפני 4 חודשים, ושניהם בשנות ה 30 לחייהם.
הזוג הטרי מצטרף לכ 3,300 זוגות הנישאים בישראל בכל חודש.
אסנת בעד רכישת דירה כבר היום. לדעתה דירת מגורים אינה רק ענין של השקעה כלכלית וחישובים טכניים קרים, אלא בעיקר של ביטחון כלכלי ותחושת בית. אסנת צופה קדימה אל עבר הקמת משפחה, ויודעת שהביקוש לדירות למכירה קיים היות ובכל חודש נולדים בארץ בממוצע למעלה מ 13,000 תינוקות. לדעתה של אסנת עדיף לרכוש דירת מגורים בגיל צעיר ככל שניתן, ולפרוס את החזרי הלוואת המשכנתא ל 20 שנים ויותר.
אבנר טוען שרצוי לחכות לירידת מחירים. לדעתו אנו לקראת מיתון במשק, מה שיקטין את האמצעים הכספיים שבידי הציבור.
אסנת סיפרה לאבנר על חברתה מילדות, אשר עומדת לרכוש דירה לעצמה כרווקה, מבלי לחכות לגבר שיגיע או שלא יגיע בעתיד. מגמה זו מוסיפה לביקושים גם את קבוצת היחידים הלא נשואים – רווקים וגרושים.
אסנת חוששת שכל ירידה במחירים תביא מיד לחזרה למגמת עלייה, וזאת בעיקר בשל הביקושים הגבוהים מצד 40,000 זוגות שמתחתנים בכל שנה בישראל.
גם אבנר מבין שכל חודש של המתנה, משמעו חודש של תשלום דמי שכירות לא זולים.

אסנת ואבנר קוראים את הנתונים הבאים:

1. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מפרסמת שבתקופה יולי – אוקטובר 2011, ירד היקף המכירות לכ 1,150 דירות חדשות בחודש לעומת כ 1,300 לחודש בתחילת השנה.
2. בתקופה ינואר – אוקטובר 2011, נרשמה דווקא עלייה בביקוש לדירות חדשות במחוז תל אביב וביישובים הישראלים ביהודה ושומרון.
3. סקר של פירמת ראיית החשבון ברייטמן-אלמגור-זהר מראה שמחירי הדירות צפויים לרדת ברוב אזורי הארץ בעד 10%. הסקר מעריך שחיפה, יבנה וחדרה הם יעדים אטרקטיביים לרכישת דירה. הסקר צופה עליה בשכר הדירה, מה שמכניס לדילמה את הקונים הפוטנציאלים שגרים בשכירות.
4. בנק ישראל מודאג מירידה חדה במחירי הדירות, שתגרום לנפילת יזמים ופגיעה בבנקים. הבנקים חשופים לענף הנדל"ן ב 45%, דרך ענף המשכנתאות (25%) ודרך האשראי ליזמים וקבלנים (20%).
5. ברבעון השלישי של שנת 2011, הוחל בבנייתן של 10,700 דירות חדשות, וזהו הרבעון ה 4 ברציפות אשר בו הוחל בבנייתן של מעל ל-10,000 דירות ברבעון.
6. קצב התחלות הבנייה עלה ל 43,000 דירות חדשות בשנה. אולם, לאחרונה יזמים עוצרים פרוייקטים עתידיים כך שתוצאת מהלך שכזה עלולה לגרום לאי סגירת הפער בעתיד בין ההיצע לביקושים החזקים.
7. נכשל המכרז של עיריית תל אביב לדיור בר השגה בשכונת שפירא. הוגשה רק הצעה אחת על הקרקע, אשר נדחתה בשל מחיר נמוך מציפיות העירייה. מדובר על 44 דירות שהיו מיועדות להימכר בהנחה לחסרי דיור. כישלון המכרז פוגע בתקוות הצעירים לדיור מוזל בעיר.
8. נדחו 4 מכרזים של "מחיר למשתכן" בהיקף כולל של כ 1,000 דירות, בין היתר בקרית מלאכי, יוקנעם וטירת הכרמל, בשל אי הסכמה לגבי הקריטריונים לזכאות. זה אומר בעצם שלא ניתן יהיה לשווק את כל 5,000 יחידות הדיור שהיו אמורות להיות משווקות בקרוב. כנ"ל לגבי פרוייקטים הכוללים כ 5,000 דירות שהיו אמורות להיות משווקות במסגרת שכירות בשכר דירה בפיקוח.
9. דירת 4 חדרים היא הדירה השכיחה והמבוקשת בקרב הציבור בישראל, ונתונים אחרונים מראים על עצירת עליית המחירים. דירות 4 חדרים במחירים סבירים במעגלים שסביב גוש דן הינן דירות מבוקשות על ידי משפחות צעירות, והביקוש הרב לדירות מסוג זה לא יאפשר ירידת מחירים משמעותית בפלח שוק זה. יותר מכך, היות וכמעט ולא בונים דירות קטנות של 2-3 חדרים, אין לרוב הזוגות צעירים אפשרות לרכוש דירת 4 חדרים, בשל מחירה הגבוה.
10. בוטל המכרז על קרקע לפרוייקט הפינוי-בינוי בכפר שלם במזרח תל אביב, לאחר שלא התקבלו הצעות מחיר סבירות. היה מדובר על פינוי של 30 בעלי קרקע ובניית 108 דירות, בשני בניינים על שטח של 3 דונם.
11. מקיץ 2012 יופעלו רכבות ישירות בין תל אביב ובאר שבע, עם זמן נסיעה של 52 דקות בלבד.

אסתר ואבנר מעוניינים לרכוש דירה אשר מחירה הינו 1,000,000 ₪, וכיום הם משלמים שכירות של 4,150 ₪ בחודש. מחיר הדירה הזו עמד על 1,040,000 ₪ לפני 5 חודשים.
היות וריבית בנק ישראל ירדה שוב בסוף חודש נובמבר 2011 לרמה של 2.75%, הם חוששים שמשקיעים שוב יחזרו לשוק הדירות העממיות.
בנוסף, הם חוששים שזוגות צעירים שוב יציפו את אתרי המכירות של הקבלנים, לאחר שאושרה הצעת חוק לפיה יוגבל התשלום להוצאות המשפטיות (עלויות עורך הדין מטעם הקבלן) ברכישת דירה חדשה ל 0.5% ממחיר הדירה, לעומת 1.5-2% שהיו נהוגים בעבר. כלומר, אם בעבר היו הרוכשים משלמים 15,000-20,000 ₪ על כל מיליון ₪, כעת המחיר ירד ל 5,000 ₪ על כל מיליון ₪, מה שיוביל לחסכון של 10,000-15,000 ₪ על כל מיליון ₪.

גם אם אסתר ואבנר ימתינו שנתיים ושמחירי הדירות ירדו בעוד 10%, אם אכן ירדו, הם לא ירוויחו כלום כאשר ירכשו את הדירה ב 900,000 ₪, היות והם ישלמו דמי שכירות של 100,000 ₪ בשנתיים הללו (50,000 ₪ בכל שנה).
בהנחה שהם רוצים להרוויח, יהיה עליהם להתגורר בחינם אצל הוריהם, מה שאומר לאבד את הפרטיות והעצמאות כזוג טרי. למגורים אצל ההורים במשך תקופה ממושכת, ישנן לרוב השלכות שליליות על קשר הזוגיות.

לאסנת ואבנר ישנם זוג חברי ילדות אשר עברו עם בתם בת השנתיים להתגורר ברמת הגולן.
השיקולים של המעבר היו עלויות הדיור והמחיה הזולות, אולם קשיים רבים מעלים שאלות לגבי כדאיות המעבר. הבית הגדול והזול והתשלום הסמלי עבור גן הילדים, אינם ממש מפצים על המרחק אשר גורם "לניתוק" ממקורות עבודה, משפחה, אפשרויות בילוי, חברים ועוד.
ישנה טענה כי ממשלות ישראל הקימו במהלך השנים יישובים רבים ברחבי הארץ מתוך מטרה של קביעת גבולות (יישובים מעבר לקו הירוק), פיזור אוכלוסייה (נגב מרוחק וגליל עליון) וייהוד הגליל (מצפים מנותקים), מבלי להתאים מטרות אלו לצורכי המחיה והקיום הריאליים של התושבים. יישובים רבים במדינת ישראל הוקמו לא כדי להשיג יעדי דיור, אלא כדי לשמש כלי שרת לממשלה.
יישובים רבים (למשל חצור הגלילית) אינם מצליחים לספק עבודה לצעירי המקום, מה שגורם להם לעזוב למרכז הארץ. תוצאת התכנון הלקוי של מקורות התעסוקה, הינה היחלשות הרכב האוכלוסייה והגירה שלילית. ישנם יישובים קהילתיים בצפון הארץ, אשר אינם יכולים לספק לתושביהם נגישות לשירותים בסיסיים כמו תעסוקה ותחבורה ציבורית זמינה, וזהו בעצם כשל בסיסי אשר מונע התפתחות. צעירים ממרכז הארץ לא יעברו בהמוניהם לפריפריה הרחוקה, ויישובים אלה יישארו עם מיעוט תושבים אשר יבחרו לגור שם מסיבות שונות, ולעיתים רבות מחוסר ברירה כלכלית.
זו גם הסיבה לעליית מחירי הדירות במרכז הארץ משנת 2007, בשעה שמחירי הדירות בפריפריה נשארו נמוכים בשנת 2008 ותחילת 2009. כל עוד לא יפותחו מכלול התשתיות מחוץ למרכז הארץ, יהיה ביקוש מוגבל לאזורים מרוחקים.

לפני 25 שנים, באמצע שנות ה 80, היו בישראל כ 4,000,000 תושבים, ואילו כיום מונה האוכלוסייה קרוב ל 8,000,000 תושבים. מעבר לעלייה הגדולה (ממדינות ברית המועצות לשעבר) של שנות ה 90, ישנו גידול טבעי עקבי של משקי הבית, מצד זוגות צעירים ויחידים. מכאן שישנו פער בין קצב גידול האוכלוסייה לבין קצב הבנייה. בנוסף, המדינה לא דאגה לפתח תשתיות כוללות מחוץ לאזור הביקוש של מרכז הארץ, וסיבה זו אינה מאפשרת לצעירים רבים לרכוש דירות באזור תל אביב, שם מתרכזת עיקר הפעילות של המדינה.