בקיץ 2012, שנה לאחת מחאת האוהלים של קיץ 2011, הזוגות הצעירים עדיין מוגבלים בשל העובדה שהשכר הממוצע ברוטו במשק עומד על כ 8,870 ₪, ולכן רובם נאלצים לרכוש דירות בעזרת סיוע של הוריהם. אחוז הזוגות הצעירים בישראל שהם בעלי דירה הולך ויורד, ועומד על 66% לעומת 70% ויותר בעבר. בשל הלחץ הציבורי, הממשלה חשה שהיא צריכה לדאוג לצעירים (זוגות ויחידים) שגרים בדמי שכירות, ומעודדת גופים מוסדיים (חברות ביטוח, קרנות פנסיה) להשקיע כספים בבניית פרוייקטים להשכרה לטווח ארוך, שם יהיה פיקוח על גובה דמי השכירות. במילים אחרות, יהיה ניתן לגור בדירה שכורה 10 וגם 15 שנים, כאשר גובה דמי השכירות יהיה בפיקוח ועליית המחירים תוגבל. התוכנית הראשונה היא להקים כ 1,050 דירות בראשון לציון, ראש העין, כפר סבא, ירושלים ורעננה.
מבחינת השקעות בנדל"ן למגורים, בעלים פרטיים (משקיעי נדל"ן) מחזיקים כיום בכ 550,000 דירות להשכרה ברחבי הארץ, עליהן הם מקבלים תשואות שנתיות שנעות סביב 4% בממוצע. כדי לעודד בנייה של דירות להשכרה לטווח ארוך, הממשלה מציעה פטור ממס למוסדיים (משקיע פרטי פטור עד 4,910 ₪ בחודש), אולם משקיע פרטי מבין שכמה אלפי דירות נוספות לא ייקחו ממנו את ההכנסה. יוקר המחיה מקשה על מעמד הביניים לחסוך לדירה, ולכן תמיד יהיו מאות אלפי משקי בית שיצטרכו לגור בשכירות. נתון זה דוחף משקיעי נדל"ן חדשים לתוך שוק ההשכרה, במטרה של לדאוג לעתידם הכלכלי באמצעות אחזקת דירת השקעה.
זוגות צעירים, משפרי דיור ומשקיעים רכשו בחודש יוני 2012 כ 1,960 דירות חדשות, מספר המהווה כמות שיא של 15 החודשים האחרונים. סך כל הדירות, חדשות ויד שניה, שנמכרו בחודש מאי 2012 עמד על 9,400 דירות, מה שמצביע על חזרת הקונים לשוק. זוגות צעירים מפנימים שדירה זה קודם כל מקום שחיים בו, ולכן הם מוכנים לקחת משכנתא לתקופות ארוכות.
חשוב לציין שהיקף העסקאות אינו בא לידי ביטוי בעלייה במחירים. הסיבה היא שאין לציבור מספיק כסף כדי לשלם יותר למוכרים. אולם, קיימת אפשרות לעליית מחירים בעתיד בשל מחסור בהיצע, וזאת כי במחצית הראשונה של שנת 2012 שיווק מינהל מקרקעי ישראל בפועל רק 10,000 יחידות דיור, לעומת יעד של 25,000 יח"ד, מה שעלול להוביל לירידה בהתחלות בנייה בעתיד הלא רחוק.
הציפייה לעליית מחירים בשל עודף ביקוש מול היצע מוגבל, מחזירה משקיעים לשוק כרוכשים ואלה קונים דירה נוספת (מעבר לדירת המגורים שלהם) ואף יותר. התופעה גוברת בשל הורדת הריבית במשק, ורבים לוקחים הלוואה לא קטנה לצורך מימון העסקה. בנק ישראל הוריד את הריבית לרמה של 2.25%, וכסף "זול" מעודד לקיחת הלוואות משכנתא.
הציבור מגלה שהשקעה בנדל"ן הינה בטוחה לעומת קניה של מניות בבורסה, וכי דירת השקעה שומרת על שוויה וגם מייצרת תשואה מהכנסה מדמי שכירות. חודש מאי 2012 מצביע על עלייה ברכישת דירות להשקעה. המחאה בנושא הדיור לא הביאה לתוצאות גם בגלל הציפיות הגבוהות. הצעירים מבקשים דירות להשכרה בזול במרכז הארץ, ומי שרוצה לגור בזול צריך להתרחק (ואז יש יותר הוצאות על תחבורה). אולם, גופים מוסדיים לא ירוצו לבנות דירות להשכרה בפריפריה, מכיוון שעלות הבנייה זהה בכל הארץ, ואת הקרקע הם בכל מקרה מקבלים כמעט בחינם גם במרכז הארץ. מבחינה כלכלית, יש גבול למחירים שניתן יהיה לבקש על השכרה בפריפריה, מה שימנע מהגופים הללו לקבל תשואה גבוהה.
משקיע פרטי מסתפק גם ב 4% תשואה שנתית, אולם בהשוואה לאלטרנטיבות כמו כסף שמושקע בפיקדון בבנק, תשואה כזו הינה סבירה גם כאלטרנטיבה לקצבת פנסיה. בעוד שבקרנות הפנסיה (בעיקר בשל סביבת ריבית נמוכה בעולם) החוסכים צפויים לקבל תשלומים חודשיים נמוכים יותר עקב העלייה בתוחלת החיים, בדירה להשקעה בעל הדירה ידרוש ויקבל דמי שכירות בהתאם לביקוש הגובר בשוק.
גם אם יבנו דירות להשכרה לטווח ארוך, משפחות ישראליות יעדיפו לרכוש לעצמם דירה – בית – בבוא היום (ברגע שידלגו מעל למגבלת ההון העצמי), להבדיל מהגישה האירופאית שעל פיה אנשים יכולים לחיות חיים שלמים בשכירות (בערים הגדולות של גרמניה כ 50% חיים בשכירות ארוכת טווח, מבחירה). בישראל, זוגות צעירים רואים במגורים בשכר דירה כשלב ביניים בלבד.
פיתרון אפשרי לדור הצעיר חסר ההון העצמי הינו לרכוש דירה קטנה בפריפריה ולהשכירה, ובמקביל לגור בשכירות במרכז הארץ בסמוך למקום העבודה ולמשפחה. סוג זה של פעולה, משלב בין המנטאליות הדוגלת בבעלות על נדל"ן, לבין כורח הנסיבות של יוקר מחיה גבוה, יכולת חיסכון נמוכה ומחירי דירות גבוהים.
