פעם כלכלנים אמרו שלא כדאי לרכוש דירת מגורים, ושעדיף לשכור דירה.
השנה היתה שנת 2005.
אנשים שכחו שדירת מגורים היא ביטחון למשפחה לפני הכל.
אותם מומחים טענו שעדיף לשכור דירה, והציגו את החישוב הקר הבא:
נניח שיש לזוג 300,000 ₪ כהון עצמי, והוא מעוניין לרכוש דירה במחיר של 700,000 ₪ – זה היה המחיר של דירת מגורים ממוצעת למשפחה באותה העת (וכיום אותה דירה עולה כפול, כלומר כ 1,400,000 ש"ח).
מי שהפקיד בפיקדון בנקאי את ה 300,000 ₪, יש לו כיום כ 350,000 ₪.
זה שקנה דירה, יש לו, בניכוי יתרת ההלוואה, נכס בשווי נקי של כ 1,000,000 ₪, כלומר כמעט פי 3.
נחזור לענייננו. הכלכלנים הסבירו לנו שלא כדאי לקחת משכנתא של 400,000 ₪ "ולאבד" את ההון העצמי, והמליצו "לשחק נכון" עם ההון העצמי (בסך 300,000 ₪), בהשקעות כלכליות מתאימות.
הם הראו שהתשלום עבור החזרי המשכנתא (אז הריביות היו גבוהות יותר מאשר היום), אינו כלכלי.
הם הציגו דוגמא של שני רוכשים: אחד שרכש דירה עם משכנתא ואחד שהמשיך לגור בשכירות והשקיע "נכון" את כספי ההון העצמי שלו. מיותר לציין מה מצבם של שני האנשים כיום.
הכלכלנים ציינו שניתן היה לקבל אז על פיקדון בנקאי תשואה חסרת סיכון של 4.5%, והסבירו שזו השקעה אלטרנטיבית עדיפה. היום התשואה היא 2% ופחות.
הם נתנו דוגמא של דירות להשכרה: מי שיקנה דירה ב 700,000 ₪ וישכיר אותה, יקבל תשואה נמוכה יותר מאשר הפיקדון חסר הסיכון בבנק.
הכלכלנים כמעט ולא התייחסו לאפשרות של עליית ערך גבוהה לדירה, ואמרו שבמידה ואכן מחירי הדירות יעלו במעט, אז עליית השווי תהיה לא יותר מאשר "בונוס" נחמד.
את ההמלצות של אותם כלכלנים מומחים קיבלנו מאנשים אשר ישבו מאחורי שולחנות כתיבה יפים במשרדים ממוזגים, תוך שהם לוחצים עם קצות אצבעותיהם על מחשבונים.
כיום האמת הכלכלית מתגלה בעולם, כאשר הבעיות עולות על פני השטח ביבשת אירופה, מדינה אחר מדינה. אם תושבי המדינות הללו יאטו את צריכתם, באמריקה ואסיה יפטרו עובדים במפעלים. פוליטיקאים ברחבי העולם מנסים לכפות על הבעיות הריאליות בהדפסת כספים יש מאין, וזה כנראה לא יצליח ממש לפתור את החובות האמיתיים ההולכים ותופחים.
במקרה של הורדות נוספות בריבית במשק, הפיקדונות בבנק יתנו תשואות עוד יותר נמוכות מאשר היום.
כמות הדירות החדשות שנמכרו ב 9 החודשים הראשונים של שנת 2011 ירדה ב 12% לעומת השנה הקודמת, וזאת בעיקר בשל הגבלות המשכנתא מצד בנק ישראל.
אולם, לאחרונה התקיים יריד הדירות הארצי בגני התערוכה בתל אביב.
אלפי מבקרים הגיעו בכל יום והתעניינו בדירות חדשות לקניה, וזאת לאחר מספר חודשים של קיפאון בשוק. הציבור כנראה מאוכזב מהמלצות ועדת טרכטנברג. אנשים מתעניינים שוב ברכישת דירות. חלק מהמתעניינים רוכשים. ברגע שהרוכשים הראשונים יחזרו לשוק, ההמון יגיע אחריהם.
הנחות של אחוזים בודדים מצד היזמים המוכרים, מורידות את הקונים מהגדר.
יזמים וקבלנים מוכרים דירות חדשות בהנחות של אחוזים בודדים, ומחזירים לשוק חלק מהממתינים.
אולם, בשוק הדירות מיד שניה המצב שונה, היות ומי שמוכר דירה צריך גם לקנות דירה.
מדובר באנשים פרטיים אשר מוכרים את דירת המגורים שלהם, ואצלם אין הנחות.
כל מוכר פרטי מאמין שהדירה שלו שווה את המחיר המבוקש שלה. אם מוכר אינו מקבל הצעת מחיר בסכום קרוב למחיר המבוקש, הוא פשוט ימשיך להישאר בדירתו ולא ימכור. מוכר שזקוק לכסף, ימכור בהנחה של 5-7% לכל היותר, על המחיר המבוקש. אולם רוב המוכרים אינם מתפשרים, וזו הסיבה שיש פחות עסקאות בשוק. יש ביקושים מצד קונים, אבל התקציב שלהם גם מוגבל. מוכר שיבקש מחיר סביר עבור דירה טובה, ימצא לה קונה רציני מבין הקונים הפוטנציאלים הרציניים המחפשים דירה דומה באזור.
מחיר השוק הנוכחי של דירות, הוא המחיר בו נסגרות העסקאות בפועל. מספר העסקאות בחודשים האחרונים ירד, היות והרוכשים ציפו שהמוכרים ימכרו בזול, אולם זה לא קרה.
דירות עממיות (להבדיל מדירות יוקרה) ימשיכו למצוא רוכשים עבורן. צריך להבין שדירת מגורים היא הנכס הכי יקר שיש למוכרים, ושהם עמלו שנים על גבי שנים לשלם עליה משכנתא ולשפץ אותה, ולכן הם לא ימכרו אותה בכל מחיר.
דירתם היא המקום אליו הם חוזרים בסוף יום העבודה, המקום בו הם ישנים והמקום בו ילדיהם ישנים.
תוחלת החיים בשנת 1900 היתה כ 47 שנים.
בשנת 2000 היא עלתה ל 77 שנים בממוצע, ומדברים על תוחלת חיים של 100 שנה ויותר בסוף המאה הנוכחית. צריך מקורות הכנסה כדי לממן את החיים הארוכים האלה.
דירת השקעה היא מקור הכנסה סולידי ובטוח עבור מטרה זו. משקיעי נדל"ן זיהו זאת, ותמיד אנשים בעלי אופקים כלכליים רחבים ישאפו לרכוש דירות לצורך השכרתן.
להבדיל באותן עצות של כלכלנים, אנשים מרגישים שהם חייבים לקנות יום אחד דירה, כדי לגור בה לאחר שיפרשו ממעגל העבודה.
בכל חודש במדינת ישראל, כ 13,500 תינוקות ממשיכים להיוולד, כ 3,300 זוגות צעירים ממשיכים להתחתן וכ 830 זוגות נשואים מתגרשים (ומחלקים משק בית אחד לשתי דירות).
כל אלה צריכים ויצטרכו לגור איפשהו, והנתונים הפיננסיים בארץ ובעולם אינם בדיוק בראש מעייניהם כשמדובר על מיטה לישון בה בלילה.
שיעור הריבוי הטבעי בישראל מוביל אותנו לתואר של המובילים בעולם המערבי בקצב הגידול באוכלוסיה.
הכלכלנים שכחו שדירה היא קודם כל ביטחון לאדם הגר בה. מעבר לכך, היא ירושה לדור הבא.
ילד יהפוך למבוגר, ואנשים שואפים לגור בבית משלהם בבוא יומם.
משקיעים ממשיכים לחפש דירות למכירה לשם השכרתן. הם מאמינים שלמרות העצירה הנוכחית ברמת מחירי הדיור, בעתיד ימשיכו מחירי הדירות לעלות בישראל. לגבי דירות להשכרה, הם מאמינים שהם ירוויחו גם מהשכרת הדירה וגם מעליית שווי השוק שלה לאורך השנים.
בניגוד לחישובי הכלכלנים, הם מאמינים שהשקעות בנדל"ן הן החלופה הכי נכונה, כלכלית ולא כלכלית, עבור כספם, מבין כל האפשרויות האחרות הקיימות.
בשל העלייה בתוחלת החיים, ישנו צורך לבנות מסלול כלכלי אשר יסייע בהגדלת ההכנסות בעתיד לעת זקנה, בתום שנות העבודה. גם אם תירכש דירת השקעה בסיוע של משכנתא בהלוואה ל 30 שנים, עדיין המספר 30 אינו חריג, כאשר מדובר ב 80 שנות חיים בממוצע.
הירידה בביקוש שחלה בחודשים האחרונים, היא עצירה פסיכולוגית בלבד, היות ודירות הינן מוצר שאין לו תחליף (אלא אם כן אנשים ישנו באופן קבוע באוהלים).
מי שנשאר לגור בשכירות במקום לרכוש דירה (ולשלם דמי שכירות במקום משכנתא), מסתכן באפשרות שהמחירים לא ירדו.
דירה מגורים אינה מוצר שאדם יכול להרשות לעצמו להמר לגביו.
